בואו נלך קצת אחורה
איפשהו בשלהי שנת 2000 התחלתי לחסוך לילדים. כלומר לילד. הבכור שלי נולד בקיץ 2000 ממש לפני האינתיפדה המי יודע כמה. הכל היה נפיץ ומפחיד. גרנו בשומרון. זוג צעיר מאוד (בני 22) האיש בדיוק התחיל את שנת הקבע הראשונה שלו. אחר כך היו עוד הרבה שנות קבע ובמקביל נולדו עוד שני ילדים. כל מה שאמרו לנו ה”מבוגרים” זה לדאוג שיהיה לנו מספיק כסף לקנות בית ולחתן את הילדים. אז עבדנו קשה. התחלנו מאפס. בגיל 24 קנינו מגרש ובנינו בית בבנייה עצמית עם 90 אחוז משכנתא. בגיל 32 הוא עזב ונשארתי עם הבית והמשכנתא ושלושה ילדים ועסק טרי ופצפון שהוקם שנתיים וקצת קודם.
חיסכון עבור הילדים
כל מה שהוביל אותי היה להמשיך לחסוך לילדים כדי שיהיה להם עתיד טוב יותר והתחלה טובה בחיים. השאיפה היתה להגיע ל60 אלף לכל ילד – חצי לחתונה צנועה וחצי לתואר ראשון שייתן להם אופק תעסוקתי ועצמאות כלכלית.
חלפו השנים, נישאתי שוב (והתגרשתי בפעם השנייה), נולדו עוד שני ילדים (סה”כ חמישה בנים – חמסה עליהם) והגדולים שלי בגרו. יש לנו סוג של טקס שבגיל 18 הם מקבלים את הסיסמא לחשבון החיסכון שלהם בבית ההשקעות פלוס הסבר על המסלולים השונים וזהו, הכסף שלהם.
אני מצידי כבר לא אחראית על ההשקעות והם חופשיים לעשות מה שהם רוצים עם הכסף תוך שאני משחררת את עצמי מהצורך לממן חתונה ולימודים.
“בואו נשקיע כבר עכשיו”
ואז יום אחד, התעוררתי עם הארה (לא באמת אבל למה לא לעשות דרמה כשאפשר – סתם עבר בי הרהור פתאום) – למה שהכסף יחכה לחתונה ולימודים? מה שהיה לפני עשרים שנה כבר לא תופס היום. בקורונה למדנו שיכולות להיות חתונות קטנות ומתוקות במינימום עלויות ולא בא לי שהכסף שחסכתי בעמל רב “יושקע” באירוע של ארבע וחצי שעות. ולגבי לימודים – כבר לא ממש מוכח שמי שיש לו תואר יחייה חיי רווחה ויש המון מקצועות שלומדים מתוך התנסות וגם אם ירצו ללכת ללמוד הרי הם לוחמים ויש מלגות וכו…
ותוך כדי שאני מהרהרת, עלה בי רעיון – “בואו נקנה דירה”, אמרתי להם והם צחקו – “אבל לא יישאר לנו כסף” – “אז תרוויחו עוד, אתם יודעים איך”… וככה מצאנו דירה קטנה שמושכרת לטווח ארוך באחת מערי הפריפריה הנעימות בשכונה מתחדשת שמתמלאת זוגות צעירים ורכשנו אותה עבור שלושת הגדולים – שליש שליש שליש עם פחות ממאתיים אש”ח הון עצמי
הגדול היה בקבע ולאור גובה התלושים שלו הם קיבלו אחלה משכנתא שמכוסה במלואה (גם אחרי עליית הריבית) על ידי דמי השכירות. יש להם טבלת אקסל עם כל ההוצאות וההכנסות והם מנהלים רישום מדוייק וקפדני. ברור שאני מלווה אותתם בקבלת ההחלטות (יועצת כלכלית וזה) אבל החינוך מגיל צעיר נותן את פירותיו והם עצמאיים בשטח.
זה כי נחת שיש בעולם
בחיי
תנסו בבית
באהבה
כרמי